גזר דין בתיק ת"פ 736/06

1.         במסגרת הכרעת הדין שניתנה ביום 11.7.07, לאחר ניהול הוכחות, נקבע כי הנאשם ביצע, כפי שהואשם בכתב האישום, חמש עבירות של הצתה, מהן 4 עבירות בניגוד לסעיף 448(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ועבירה אחת בניגוד לסעיף 448(א) סיפא לחוק. כתב האישום כלל חמישה אישומים.

באישום הראשון נאמר, כי ביום 21.6.06, בשעה שאינה ידועה במדויק למאשימה, סמוך לשעה 23:00, החליטו הנאשם, עסילה מוחמד ועליאן מוחמד (להלן יכונו השניים: "עסילה" ו"עליאן", בהתאמה, ושניהם יחד יכונו "האחרים") להצית את בית הכנסת "שערי רחמים ושמחה", ברח' החיל 45 בגבעה הצרפתית בירושלים (להלן: "בית הכנסת"). לשם ביצוע ההצתה נסעו הנאשם והאחרים ברכב מסוג סיאט איביזה בצבע אדום, הרשום בבעלותו של עסילה (להלן: "הרכב"), לרכוש דלק. בהמשך, הגיעו הנאשם והאחרים לבית הכנסת. הנאשם נשאר בחוץ ותפקידו היה לבדוק שאין עוברים ושבים, בעוד האחרים שפכו את הדלק שרכשו מבעוד מועד לתוך בית הכנסת, הציתו את בית הכנסת וברחו משם. כתוצאה מהמעשים המתוארים, חלק מריהוט בית הכנסת ניזוק, חלק מספרי הקודש נשרפו, ושני חלונות בית הכנסת מהצד המערבי של החזית נשברו.

באישום השני נאמר, כי בתאריך שאינו ידוע במדויק למאשימה, בין החודשים מאי ליולי 2006, קשר הנאשם יחד עם האחרים קשר להצית רכבים של יהודים בגבעה הצרפתית. ביום 12.7.06, בשעה שאינה ידועה במדויק למאשימה, סמוך לשעה 22:00, הגיעו הנאשם והאחרים באמצעות הרכב לרח' בר כוכבא 72 בגבעה הצרפתית בירושלים (להלן: "המקום"), כשהם מצוידים בבקבוק פלסטיק מלא בבנזין, בכוונה להצית רכב. במקום חנה רכב מסוג מזדה 6 בצבע לבן, הרשום בבעלותה של אלהם שחרבי (להלן: "רכב המזדה"). הנאשם והאחרים הציתו את רכב המזדה באופן שבו שניים מהם שפכו את חומר הדלק על רכב המזדה והציתו אותו, והשלישי נותר ברכב על מנת להודיע על עוברים ושבים המתקרבים למקום. כתוצאה מהמתואר לעיל, נשרף חלקו הקדמי של רכב המזדה והוא ניזוק.

באישום השלישי נאמר, כי ביום 4.8.06, בשעה שאינה ידועה במדויק למאשימה, סמוך לשעה 24:00, הגיעו הנאשם והאחרים באמצעות הרכב לרח' החיל 92 בגבעת הצרפתית בירושלים, כשהם מצוידים בבקבוק פלסטיק מלא בבנזין, בכוונה להצית רכב. במקום חנה רכב מסוג מזדה בצבע לבן של חברת החשמל (להלן: "רכב המזדה השני"). הנאשם והאחרים הציתו את רכב המזדה השני, באופן שבו הנאשם ועסילה נשארו לשבת ברכב על מנת להודיע על העוברים והשבים המתקרבים למקום, ועליאן יצא מהרכב ופנה לכיוון רכב המזדה השני, שפך עליו את חומר הבנזין והצית אותו. לאחר מספר דקות חלף רכב, וכשהבחינו בו הנאשם ועסילה הם החלו בנסיעה, ואילו עליאן החל לברוח בריצה לוואדי המוביל לעיסוויה. כתוצאה מהמתואר לעיל, נשרף חלקו הקדמי האחורי של רכב המזדה השני והוא ניזוק.

באישום הרביעי נאמר, כי בחודש ספטמבר 2006 קשר הנאשם קשר עם האחרים להצית רכבים של יהודים בגבעת הצרפתית בירושלים. ביום 24.9.06, בשעה שאינה ידועה במדויק למאשימה, סמוך לשעה 00:40, הגיעו הנאשם והאחרים באמצעות הרכב לרח' האצ"ל 16 בגבעת הצרפתית (להלן: "המקום"), כשהם מצוידים בבקבוק פלסטיק מלא בבנזין, בכוונה להצית רכב. במקום חנה רכב מסוג פורד פוקוס, הרשום בבעלותה של חברת "אביס" (להלן: "רכב הפורד"). הנאשם והאחרים הציתו את רכב הפורד באופן שבו שניים מהם שפכו את חומר הדלק על רכב הפורד והציתו אותו, והשלישי נותר ברכב על מנת להודיע על עוברים ושבים המתקרבים למקום. לאחר שסיימו, ברחו הנאשם והאחרים מהמקום. כתוצאה מהמתואר לעיל, נשרף חלקו הקדמי של רכב הפורד והוא ניזוק, ובנוסף ניזוק אף רכב אחר מסוג סוזוקי, שחנה ליד רכב הפורד.

באישום החמישי נאמר, כי ביום 26.9.06, בשעה שאינה ידועה במדויק למאשימה, סמוך לשעה 22:00, הגיעו הנאשם והאחרים באמצעות הרכב לרח' החיל 22 בגבעת הצרפתית בירושלים, כשהם מצוידים בבקבוק פלסטיק מלא בבנזין, כשכוונתם היא להצית רכב. במקום חנה רכב מסוג מזדה 3 בצבע כסף, הרשום בבעלותו של אילן יניב (להלן: "מזדה 3"). הנאשם והאחרים הציתו את המזדה 3 באופן שבו שניים מהם שפכו את חומר הדלק על רכב המזדה 3 והציתו אותו, והשלישי נותר ברכב על מנת להודיע על עוברים ושבים המתקרבים למקום. לאחר שסיימו, ברחו הנאשם והאחרים מהמקום. כתוצאה מכך נשרף חלקו הקדמי של רכב המזדה 3 והוא ניזוק. 

2.         בעת ביצוע העבירות היה הנאשם קטין מתחת לגיל 18 (הנאשם יליד חודש מאי 1989), ועל כן הוגש תסקיר של שירות המבחן בעניינו. על פי האמור בתסקיר שירות המבחן, הנאשם הוא בן בכור למשפחתו, המצב הכלכלי מתואר כבינוני ואמו תיארה משפחה חיובית ומתפקדת אשר אינה מעורבת בפלילים. האב מובטל מזה שנים רבות בשל מצב בריאותי. הנאשם למד עד כיתה י' ונשר בשל הישגים נמוכים וחוסר עניין בלימודים. לאחר נשירתו מביה"ס עבד בשטיפת כלים במסעדה במשך למעלה משנה. לפני מעצרו בתיק זה, בחודש אוקטובר 2006, עבד במשך ימים מספר עם דודו בתחום הבניין. לפני שירות המבחן הכחיש הנאשם בתוקף כל קשר לביצוע העבירות המיוחסות לו וטען לחפותו ולכך שאין לו קשר לשותפיו לתיק. לדבריו, אינו מבין מדוע הם מפלילים אותו. גישה זו הייתה גישתו העקבית של הנאשם מאז מעצרו. על פי חוות הדעת של העובדת הסוציאלית המטפלת בו בכלא "ניצן", הנאשם מתפקד באופן חיובי ומשמש כעובד חוליה. ההתרשמות ממנו היא של בחור מאורגן, שקט שאינו מגלה נורמות עברייניות ואינו מגלה קשיים עם מעצרו. בשל חומרת העבירות ובשל הכחשתו המתמשכת לעבירות אלו לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם.  עם זאת, נאמר בסיפא של התסקיר, כי מומלץ להתחשב בגורמי הסיכויים - הורים חיוביים ונורמטיביים, תפקוד חיובי בבית ומחוצה לו עד לביצוע העבירות, עברו הנקי ותפקודו החיובי כיום בכלא - וכן להתחשב בגילו ובעובדה ששליחתו לכלא לתקופה ארוכה עלולה להחטיא את מטרת הענישה, להשפיע עליו באופן שלילי ולהעמידו בסיכון לפתח נורמות ודפוסי התנהגות עבריינים.

3.         בטיעוניה לעונש הגישה ב"כ המאשימה, עו"ד עדי דמתי, את גזרי הדין של שני חבריו של הנאשם שנדונו בנפרד ל-37 חודשים של מאסר בפועל כל אחד וכן למאסר על תנאי. ב"כ המאשימה ציינה, כי הנאשם עליאן מוחמד הורשע על פי הודאתו בארבע עבירות של הצתה, בסיוע להצתה, ולאחר צירוף תיק פלילי נוסף הורשע גם בהתפרעות ובתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, ובמסגרת הסדר טיעון נגזר עליו העונש האמור. הנאשם האחר, עסילה מוחמד, הורשע אף הוא על פי הודאתו בביצוע שלוש עבירות של הצתה ובסיוע להצתה, בלא שהצדדים הגיעו להסדר לעניין העונש, ובית המשפט (כב' השופט נועם סולברג) השווה את עונשו לעונשו של חברו לכתב האישום, וכן הורה על חילוט מכונית האיביזה שהייתה בבעלותו ואשר שימשה את הנאשמים לביצוע העבירות (תיק פלילי 2170/06).

            ב"כ המאשימה הדגישה, כי בענייננו הורשע הנאשם בביצוע חמש עבירות של הצתה ובניגוד לשני חבריו שהודו בלא צורך בקיום הוכחות, הרי הנאשם עמד על קיום הוכחות בעניינו. עוד נטען, כי בעבירות של הצתה לא ניתן לצפות את התוצאות עד כמה יהא הנזק חמור, והנזק הפוטנציאלי יכול להביא למוות. אף המחוקק התייחס בחומרה לביצוע עבירת ההצתה משקצב לצדה עונש הנע בין 15 ל-20 שנות מאסר. ב"כ המאשימה ציינה, כי על אף שהנאשם יכול היה להתחרט ולהפסיק ביצוע העבירות לא עשה כן אלא המשיך לפעול יחד עם חבריו כגוף אחד מאורגן ומתוכנן. ב"כ המאשימה ביקשה להרשיע את הנאשם בביצוע העבירות שנקבע כי ביצע ולגזור עליו עונש של מאסר בפועל ממושך ומאסר על תנאי, כאשר לשיטתה, עניינו של הנאשם חמור יותר מעניינם של שני חבריו הן מבחינת מספר העבירות שביצע והן לאור העובדה שניהל הוכחות. כן ציינה כי במובחן משני חבריו אשר נטלו אחריות לביצוע המעשים כבר במסגרת הודעותיהם במשטרה ואף שיחזרו את המעשים הללו, סירב הנאשם ליטול אחריות ועדיין ממשיך בכך. ב"כ המאשימה הגישה פסיקה לתמיכה בטיעוניה.

4.         ב"כ הנאשם, עו"ד הישאם פראג', ערך הבחנה בין שני הנאשמים האחרים שהיו בגירים בעת ביצוע העבירות לבין הנאשם שהיה קטין באותה עת, ולשיטתו יש לנושא זה השלכה לגבי העונש שיש לגזור על הנאשם הצריך להיות נמוך בצורה משמעותית. ב"כ הנאשם ביקש לציין לזכותו של הנאשם כי רק כשליש מעדי התביעה הועדו והוא ויתר על העדתם של עדי תביעה נוספים. ב"כ הנאשם חזר וטען, כפי שטען לפני מתן הכרעת הדין, כי למעשה חלקו של הנאשם בביצוע העבירות היה בגדר של סיוע בלבד ולא כמבצע עיקרי, והמתכננים והמבצעים העיקריים היו שני שותפיו הבגירים. אשר להצתת בית הכנסת טען הסניגור, כי במקרה זה הוצב הנאשם כתצפיתן בשטח ההררי שבין הכפר לבין בית הכנסת ולא ברחוב הראשי, היכן שכלי רכב או אנשים היו אמורים לעבור. לשיטתו, תפקידו של הנאשם בפועל בכל המקרים לא היה תפקיד חיוני, הוא לא היווה חוליה שבלעדיה לא הייתה יוצאת תוכנית ההצתה אל הפועל. הרכב שאיתו התניידו הנאשמים לא שייך לו אלא לנאשם אחר שהיה הרוח החיה שבחבורה. ב"כ הנאשם היפנה לאמור בתסקיר של שירות המבחן לגבי אופיו ודפוסי ההתנהגות החיוביים של הנאשם. הסניגור ביקש כי בית המשפט יסתפק בימי מעצרו של הנאשם כעונש הראוי בעניינו. אף ב"כ הנאשם הגיש פסיקה לתמיכה בגישתו. הנאשם בדברו האחרון לבית המשפט ביקש לאמץ את דברי סניגורו ולהסתפק בימי המעצר וליתן לו הזדמנות אחרונה על מנת שיוכל לשוב לביתו.

5.         אין ספק כי עבירות ההצתה הינן עבירות חמורות והמחוקק התייחס לכך בהתאם משקצב מאסר של 15 עד 20 שנים בגין עבירה זו. הסכנה היכולה לנבוע מאש הינה גדולה ביותר. מצית האש יודע היכן הוא מציתה, אך איננו יודע לאן תתפשט ומה יהא בדרכה ובסופה. המסוכנות מהאש הינה לרכוש ולנפש אדם. אך בנס לא גרמו ההצתות לקורבנות בנפש, אם כי נגרם נזק גם למכוניות וגם לריהוט שהיה בבית הכנסת, לשני חלונות וחלק מספרי הקודש נשרפו. הנאשם ביצע, כפי שנקבע בהכרעת הדין, חמש עבירות של הצתה ובכללן הצתה של בית כנסת. בית המשפט העליון, מפי כב' השופטת א' פרוקצ'יה, עמד על חומרת העבירה בע"פ 3995/01 צליח נ' מדינת ישראל, תק-על 2001(4) 618 (2001) באומרו דברים אלה:

"מעשה הצתה מעצם טיבו הוא מעשה קשה, ואין פלא בדבר כי העונש שהמחוקק קבע לצד עבירת הצתה עומד על 20 שנות מאסר. על אחת כמה וכמה חמור הדבר כאשר מדובר בהצתת בית תפילה המשמש מקום של קדושה ופעילות רוחנית לציבור המאמינים. מעשה כזה מהווה פגיעה עמוקה ברגשות דת וערכי אמונה עמוקים והוא מחייב גמול עונשי שיעמוד ביחס ראוי לחומרת הפגיעה".

אכן הנאשם היה קטין כבן 17 בעת ביצוע העבירות, אולם נקבע בהכרעת הדין, כי היה שותף מלא בביצוע העבירות עם חבריו ולא רק כמסייע. הנאשם ושני חבריו - עסילה ועליאן - התאגדו ושימשו כגוף אחד לביצוע עבירות ההצתה. כפי שנקבע, תכנון ההצתות נעשה בצוותא, הנאשם השתתף ברכישת הבנזין לצורך ביצוע ההצתות והשתתפותו היתה בעיקרה כצופה ומתריע מפני הגעת כוחות הביטחון, או תושבים היכולים להפריע לביצוע העבירות. העובדה כי הנאשם היה קטין בעת ביצוע העבירות אין בה כדי להפחית מחומרת המעשים (השוו: בש"פ 2999/98 נטשה נ' מדינת ישראל, תק-על 98(2) 542 (1998)). העבירות בוצעו על רקע לאומני. עסילה אמר במשטרה (ת/2), כי השלושה ישבו במגרש הכדורגל של הכפר עיסוויה בשעות הערב ושוחחו על כך שיעלו לגבעה הצרפתית "לשרוף רכבים של יהודים" (ראה גם ת/5 - הודעתו של עליאן). במקרים כאלה המשקל שיש לתת להיבט השיקומי כמו גם העובדה שהמדובר בקטין בעת ביצוע העבירות, הינו קטן.

6.         על כף המאזניים לחומרה יש לשקול, כי הנאשם ביצע חמש עבירות של הצתה, הנאשם ניהל הוכחות ואף כי זכותו לעשות כן, אין בכך כדי להביא להקלה בעונשו ביחס לחבריו שעונשם נגזר לאחר הסדר טיעון, כאשר נטלו אחריות על ביצוע המעשים והביעו חרטה. הנאשם נמנע מלעשות כן, אף לאחר שניתנה לו הזדמנות אחרונה לומר את דברו בבית המשפט (ראו: ע"פ 9449/01 יוספברג נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(1), 203 (2002)). עוד יש לזקוף לחובת הנאשם את העובדה, כי המעשים נפרשו על פני מספר חודשים, ועל אף שיכול היה להפסיק את השתתפותו עם השניים האחרים אחר כל הצתה, נמנע מלעשות זאת וחבר אליהם עד אשר נתפסו ונעצרו.

במסגרת השיקולים לקולא יש לשקול במידה מועטה את העובדה כי הנאשם היה קטין בעת ביצוע העבירות וכי אין לו עבר פלילי.

7.         על יסוד כל האמור לעיל, ומשלא מצאתי נימוק שלא להרשיע את הנאשם, הנני מרשיעו בביצוע העבירות כפי שנקבע בהכרעת הדין. לאחר שנתתי דעתי לטענות ב"כ הצדדים למכלול השיקולים ולצורך באחידות הענישה עם עונשם של שני שותפיו, ככל שהדבר ניתן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.         37 (שלושים ושבעה) חודשים של מאסר בפועל אשר יחלו להימנות מיום מעצרו - 29.10.06.

ב.         12 (שניים עשר) חודשים של מאסר על תנאי  והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 (שלוש) שנים ממועד שחרורו מן המאסר עבירה של הצתה.

ג.          המוצגים בתיק יושמדו.